Posts by admin:
Le cycle de l'année juive / édité par le Pr Yehuda Firmin Ahoua et Ariel Palmon
Calendriers
Différentes populations dans le monde utilisent différents types de calendriers. Pour les besoins de notre étude, nous en citerons trois.
Le calendrier chrétien – est basé sur l'année solaire,
c'est-à-dire la durée des rounds que la terre orbite autour du soleil.
Le temps total nécessaire à la terre pour tourner autour du soleil est de 365 jours plus un quart de jour.
Voici la division des jours de chaque mois dans le calendrier grégorien
La question qui se pose
Selon le tableau, nous pouvons voir que selon le calendrier chrétien, le nombre total de jours dans tous les mois de l'année n'est que de 365. Alors, où est passé un quart de jour ?
Réponse
Pour plus de commodité, une fois tous les 4 ans, nous additionnons tous les trimestres, et un jour est ajouté au mois de février, de sorte qu'il compte 29 jours.
Le calendrier musulman – Basé sur l'année lunaire,
C'est-à-dire la durée des rotations que la lune orbite autour de la terre.
Le temps total nécessaire à la lune pour tourner autour de la terre est de 354 jours.
L'année lunaire est de 11 jours plus courte que l'année solaire.
La différence entre l'année musulmane et l'année chrétienne a 2 conséquences pratiques. . Selon le calendrier islamique, depuis le début de l'islam, 43 ans se sont écoulés de plus que selon le calendrier chrétien.
2. La saison pendant laquelle les fêtes musulmanes ont lieu change chaque année.
Voici la division des jours de chaque mois dans le calendrier musulman
Le calendrier juif est basé à la fois sur l'année lunaire et sur l'année solaire.
Dans le calendrier juif, il y a 2 types d'années. Une année normale, et une année enceinte (Shanah Meuberet). L'année enceinte est appelée ainsi car elle comporte un mois supplémentaire, c'est-à-dire 13 mois.
Comme mentionné, l'année lunaire ne dure que 354 jours. Apparemment aussi dans le calendrier juif, comme dans le calendrier musulman, il aurait dû y avoir un décalage annuel de 11 jours chaque année.
Selon ce qui est écrit dans la Torah, la fête de Pessakh doit toujours avoir lieu au printemps.
Cette commande ne peut évidemment pas être remplie, lorsqu'il y a un décalage annuel de 11 jours. Par conséquent, toutes les quelques années, un mois est ajouté, cette année-là il y a 13 mois, le calendrier juif s'ajuste à l'année solaire, et les fêtes juives restent régulièrement dans cette saison.
Ibbour Hashana
Ibbour hashana (hébreu : עיבור השנה, fertilisation de l'année) définit les règles par lesquelles on ajoute un mois aux douze mois de l’année hébraïque ordinaire, afin de l’accorder avec l’année solaire dont dépendent les saisons. Du fait de cet ajustement, le calendrier hébraïque est dit luni-solaire. Cette année, à laquelle s'est ajouté un mois, s'appelle Shana Me'u'beret (Année fécondée, Année est enceinte).
"פסיפס מראות מהירקון בעקבות ביאליק", מאלבומיו של שמואל אבנרי
"פסטורליה", "מעגלי סתר", "מטמורפוזה", "אוָזים מתקדשים" ו"מעוף לעת שקיעה" – שצילמתי לאורך הירקון מעשר־טחנות ועד השפך לים. במרכז הטריפטיכון השישי מוצגת עדותו של י' פיכמן על חווית החתירה המשותפת שלו עם ביאליק בירקון ב־1931,ומשני הצדדים אני מצולם באותו מקום (לפני חמישים שנה) תופס שלווה על ענף ואוחז במשוטים לקראת יציאה אל שפך רדינג. Recommend on Facebook Share on google plus […]
"טנא תצלומים לשבועות", מאלבומיו של שמואל אבנרי
ימי ספירת העומר הנחתמים בחג השבועות הינם ימים של תיקון, ואת השוטטות שלי לקראת ערב החג בחרתי לעשות באופן סמלי למרגלות הר הזבל חירייה, שבמעשה תיקון נפלא הפך להיות ממפגע תברואתי לפארק פורח ולמקור של ייצור אנרגיה. יפה עשו פרנסי המקום שקבעו להם כמוטו את פסוקו של רבי נחמן מברסלב "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל – תאמין […]
דוד בן-גוריון – על קדמות העברים בארץ / מאת מתיה קם
דוד בן-גוריון – על קדמות העברים בארץ[1] "בארץ ישראל קם העם היהודי" – כך לשון ההצהרה הפותחת את מגילת העצמאות, כפי שניסח אותה דוד בן-גוריון. [2] הצהרה זו עוררה תגובות ספקניות ואף מערערות, שהרי לפי התפיסה המסורתית (המעוגנת במקרא), בני ישראל היו לעם בְּמִצְרַיִם (שמות א 9) ועברו את גיבושם כאומה במדבר, במעמד הר סיני […]
דוד בן-גוריון: על כורש מלך פרס[1] / מתיה קם
פתיחה נראה שאין צורך בסקר של מכון מחקר כדי לקבוע, שהמילה הראשונה הפותחת את התנ"ך (ואת התורה) מוכרת וידועה, ואפשר להוסיף, שהפסוק הראשון ידוע אף הוא, ורבים לא יתקשו להשלימו גם אם אינם זוכרים את כולו על-פה. אבל כמה מאתנו יודעים, מהי המילה המסיימת את התנ"ך? ומי מכיר את הפסוק החותם את ספר הספרים? נראה […]
דוד בן-גוריון: "התנ"ך זורח באור עצמו"/ מתיה קם
"התנ"ך זורח באור עצמו" – זו הכותרת למכתב ארוך שכתב דוד בן-גוריון בתגובה למאמר של "חבר ותיק", יצחק דמיאל-שוויגר,[1] על התנ"ך. לדברי בן-גוריון ייחס לו דמיאל-שוויגר עמדה לא מדויקת על "ייחוד-ערכו של ספר התנ"ך" – "חצי- אמת", "דברים שלא עלו על לבי", כהגדרתו של בן-גוריון. לפיכך החליט להעמיד דברים על דיוקם ולהציג את תפיסתו במכתב […]
דוד בן-גוריון – התנ"ך, העם והארץ[1] / מתיה קם
דוד בן-גוריון, איש החזון והרוח, אוהב התנ"ך, העם והארץ (התמונה באדיבות ויקיפדיה, צילם:פריץ כהן) ייחודו של התנ"ך "מאז באתי לארץ עוצבתי בעיקר מהתנ"ך, שרק פה, בארץ, החילותי להבין אותו בכל עומקו, והושפעתי ממנו יותר מכל ספר וספרות אחרים – יהודיים ולא יהודיים."[2] כך העיד דוד בן-גוריון על הזיקה הייחודית והעמוקה שנוצרה בינו ובין התנ"ך […]
דוד בן-גוריון: שכם המקראית – "עיר יהודית. עברית, ישראלית" [1] / מתיה קם
הר גריזים (משמאל) והר עיבל (מימין) (התמונה: באדיבות: ויקיפדיה, צילם: יאיר דב) מה הייתה שכם בתקופת המקרא ומה היה מעמדה? לדברי דוד בן-גוריון, הייתה זו "עיר יהודית. עברית, ישראלית" ומרכז רוחני של העם העברי.[2] את השערתו עיגן בן-גוריון בכתוב – בעצם אזכורה של העיר בתנ"ך "הרבה פעמים"[3] כמו גם בתפקידה כזירת אירועים חשובים ואף מכוננים […]
דוד בן-גוריון: על אבי האומה העברית [1] / סיכמה וליקטה מתיה קם
דמותו של אברהם, אבי האומה, אבי המאמינים ואוהב האלוהים, הייתה נושא הרצאתו של דוד בן-גוריון בשנת העשור לכנסי התנ"ך.[2] בדבריו הדגיש כי "טבעי הדבר, שבישראל עצמאית מרגיש עצמו יהודי צעיר יותר קרוב – מבחינה יהודית – לתקופת המקרא מאשר לעיירה בגולה", ועמד על המתח שבין המדינה לתפוצות בהקשר לספרי המקרא בכלל, ולקורותיו של אבי האומה בפרט. […]
דוד בן-גוריון: על ספר דברים [1] / מתיה קם
פתיחה / סִפְרוּת התורה וסִפְרֵי התורה / ייחודו של ספר דברים / עם סגולה – האומנם? ספר דברים הוא כידוע הספר החמישי והאחרון של ספרי התורה. בו עצמו הוא נקרא בשם "מִשְׁנֵה תורה" (יז 18)[2] […] כי רובו של הספר הוא מעין חזרה על רבים מהסיפורים והחוקים שנאמרו בספרי שמות, ויקרא, במדבר – לפעמים חזרה […]