דין אחד לשופט העליון סלים ג'ובראן, ולחרדים!!!

(מאמר חופשי)

אודה על האמת, אין לי כל בעיה עם כך שהשופט העליון סלים ג'ובראן, לא שר את מילות ההמנון הלאומי "התקווה", בבית הנשיא, בעת חילופי המשמרות בבית המשפט העליון. לא, אין אני מצ'קצ'ק בשפתי כמו רבים אחרים, ואין אני חושב שג'ובראן חייב באופן מידי לעזוב את תפקידו כשופט עליון.

למרות שאיני מכיר את ג'ובראן באופן אישי, ולמרות שמעולם לא עקבתי אחר התנהלותו, נאמנים עלי דבריו של השופט אליקים רובינשטיין. כי הוא מתבלט ביושרתו כשופט וכי הוא אזרח נאמן של מדינת ישראל.

אל לנו לעצום את עינינו, ולהתעלם מכך שמילות ההמנון של מדינתנו, מייצגות את מאווייו של העם היהודי, וטוב שכך. אך אין אנו יכולים לצפות שאזרחי ישראל, בנים לעם הערבי, אף אם הם אזרחים נאמנים של מדינת ישראל, יזדהו עם מילות השיר.

לאור זאת, איני מבין את ההמולה הגדולה שפרצה לאחר האירוע בבית הנשיא, ואני בהחלט יכול לקבל את דבריהם של המגוננים על ג'ובראן, ולא רואים בסירובו לשיר את ההמנון, פגיעה בקודשי המדינה.

נוהג יפה עשו להם כמה צלמי עיתונות, שמידי שנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, מאיישים עמדות בשכונות החרדיות בירושלים, ואורבים במצלמותיהם לחרדי התורן, שייפר את צפירת הדומייה לזכר חללי צה"ל.

שלא לדבר על כך שלדעתם מצוות רדיפת החרדי, דוחה את מצוות העמידה בצפירה, שכן בזמן האזעקה בעת שכולם עומדים דום הם מצלמים בדביקות. אלא שבנוסף, החרדי האומלל שנלכד בעדשות הוא בדרך כלל אוטיסט, או זקן כבד שמיעה.

אך השאלה הנשאלת, האם הצפירה היא אכן דבר מקודש?

האם מי שמכבד את זכר יקיריו, בדרך המסורה לו מדורי דורות, באמירת תהילים ובלימוד משניות חייב לאמץ לעצמו מנהגי צבאות מהמאה ה-17 באירופה, רק בגלל שהרוב החליט לכפות עליו זאת?

למען האמת, אלו שבאים בטענות לשופט ג'ובראן, לכל הפחות אינם נוהגים איפה ואיפה בביקורתם על החרדים, שאגב, רובם ככולם, עומדים בפרהסיה בזמן הצפירה. קשה לי, עם אלו שמצד אחד, מגלים הבנה עם ג'ובראן, אך מצד שני, מסרבים להבין את החרדים.

דירוג מאמר: תוכן שיווקי

תגיות: חברה, מאמרי דיעה, סאו תוכן