דפני חתלתולה גזעית

ציוצי המיאו התובעניים, באותו לילה גשום בתחילת ינואר, העידו שמדובר בגור חתולים, עם אופי. עובדה די מאתגרת לאוהב חתולים שכמוני. קשה לחשוב על עוד גור חתולים נטוש, שמוצא את עצמו, חסר אונים ללא אמא שתניק אותו, ותביא אותו לחיים כשהוא כשיר למצוא מזון בכוחות עצמו.

הפיתוי להכניס אותו הביתה היה גדול, אבל בבית כבר חיים שני חתולים בוגרים; בארני בן 5 ושלג בן שנה ומחצה, ואין מקום לעוד מהלך על כריות, שחושב את עצמו לאדוני הבית. טוב, אמרתי לעצמי, בבוקר אתן לו קצת מזון-חתולים יבש, מושרה בחלב, ונקווה שהוא ישרוד.

היללות לא פסקו עד הבוקר, וכשסוף סוף, הצלחתי להירדם קמעה, הם התחזקו, וגרמו לי לקום מהמיטה ולהכין במהירות את הנזיד החתולי. יצאתי עם הקערה בידי, רועד בגשם, והנחתי אותה ליד מחסן הפלסטיק הניצב בחצר, מתחתיו בקעו הקולות. עמדתי בצד, מסתתר מהגשם, מציץ ומחכה לראות מי יצא לסעוד את ליבו במעדן.

לא עברו שניות, ולתוך הקערה נדחף ראשה של גורת חתולים טריקולורית, קטנה ורזה, כשהיא טורפת במהירות את תכולתה.

הלילה הבא עבר על כוחותינו בשקט, הגורה השבעה, והעייפות המצטברת, אפשרו לי לישון בנחת. ביום השלישי התעוררתי שוב לקול יללות רמות. הפעם הם הגיעו מצמרתו של עץ הצפצפה שבחצר.

הצבנו סולם ליד העץ, ושי הוריד את הגורה למטה. זו נצמדה אל הסוודר שלו בציפורניה, והודיעה בקול רם, שהיא מסרבת להיפרד מאיתנו.

חתולים לא עוברים את מפתן דלתנו מבלי שהם מקבלים שם, וכך נוספה למשפחה החתלתולה דפני, תוך שהיא תופסת את מקומה הנכבד בין בארני ושלג. (המשך יבוא…)

דירוג מאמר: תוכן איכותי

תגיות: בעלי חיים, סאו תוכן