"היה זה או חלמתי חלום" מאת שמואל (מוליק) יזרעאלי, פרק ה' – רחוקים מן העין

רחוקים מן העין – קרובים אל הלב

משך ארבע שנים ארוכות הפרידו גלי-ים-תיכון בין אבא ואמא. שנים סוערות היו אלה עבור אבא, אירועים מסעירים עברו עליו. על חלקם סופר בפרק הקודם ועל אחרים עוד יסופר.  וכל אותן שנים נשמר החוט העדין והאוהב שקשרו אמא ואבא, על הגורן במלחמיה, וגישר על פני-גלי הים. ואת אשר כתב העט – לא מחקה החרב!

אבא היה רוכב מדי שבת לנצרת, כדי להפקיד בדואר, במו ידיו, את מכתביו, תוך צפיה למכתב ממנה. הנה דוגמה מאחת הגלויות ששלח אליה ובה צרף שיר שכתב, בו שילב תיאור מלא הוד של כוחות הטבע, לצד ביטוי עז לסערת רגשותיו וצפיותיו לעתיד משותף ושמח.

וזה השיר שכתב:

תעתיק השיר

באחת הגלויות היותר חשובות ששלח אבא לאמא הוא מבשר לה על כך שנבחר להיות "קַנְדִידָט" (מועמד) להתישב במושבה כנרת. מאז ימי עבודתו במלחמיה חלם אבא על הקמת בית במקום הזה ועתה הוא מתאר בהתרגשות לפני אמא את שעתיד להיות שם.

סג'רה ו' תמוז תרס"ט.

שלום לך חנה!

כשבוע ימים עבר למיום גמרי את קצירת התבואה, והשבוע הזה הובלתי חטה בעגלה, ועוד שבוע ימים אוביל. ואחרי כן בטח אחרוש. בדישה כמעט שלא אעבוד. תוצאת היבול השנה, היא גבוה מבינוני ועולה על השנה שעברה. אחרי שהצהרתי את ועד בית-גן שבשום אופן לא אלך לבית-גן, כפי ששמעת, באו הם במו'מ [במשא-ומתן] עם בני כנרת ובחרוני לקנדידט לכנרת. לפי ששמעתי ג"כ [גם-כן] תהיה החברה היותר מעניינת במקום הזה, כי כולם צעירים. ולפי טיב האנשים המתישבים שם גם יצטיין המקום בשפה העברית שתשלוט שם. במכתב הבא אכתוב לך את שמות הקנדידטים שהוצגו לשם. כי עוד אינני יודע את כלם, וגם לא ידוע איך תתיחס הפקידות להרשימה. […]

צילום הגלויה

תמונהת בי"ס בצלאל שעיטרה את הגלויה הנ"ל

את הגלויה הבאה כתב אבא לאמא  ביום כ"ח בחודש אב תרס"ט. היה זה כחדשיים לפני עזיבתו את סג'רה לשם התישבות בכנרת. באותה עת ריחפה סכנת חיים על ראשו, מפני נוקמי-דם שבן משפחתם נהרג בעת אחת ההתפרעויות שהיו אותה שנה בסג'רה. על-כך כמובן, אין אבא אומר דבר וחצי דבר, לעומת זאת הוא מתאר בהתרגשות נסיעה שעשה לתחנת הרכבת בג'יסר אל-מג'מעה (גשר), לשם נשלח להביא ציוד חקלאי עבור החוה. רגשותיו שהציפו אותו בעת שחזר לעמק הירדן ולמלחמיה, בה לן אותו הלילה, מוצאים ביטוי נאמן במכתב. כמו-כן עולים בו זכרונות אותם ימים בהם ישבו הוא ואמא זה ליד זו ושתיקה ממושכה שררה ביניהם.

(תעתיק  הגלויה בעמוד הבא)

תחנת גשר כ"ח מנחם אב תרס"ט  (15.8.09)

שלום חנה!

שנית עלה בגורלי לנסע בעגלה לתחנה ולהביא מכונות לסג'רה. נסעתי ביחד עם הא' [אדון] טרבלוס רואה החשבונות אצלנו. הלילה אלון במלחמיה. כתמיד גם היום הנני מרגיש את עצמי היטב בסביבה הזאת, בעמק הזה, ובין ההרים האלה. הכל עליז ושמח. שוחקת לה הטבע, הירדן גם הוא מלא שמחה ושותק. לפני ימים אחדים כתבתי לך מכתב מטבריה. הקבלתיו? הנני מחכה לתשובתך!

שלך דוד. …

מלחמיה בחדרך; על יד שולחנך הנני יושב ומוסיף על הכרטיס. זכרונות העבר עולה עלי. וגם השתיקה הממושכה ששררה בינינו ביושבי על ידך. זה עתה שבנו מטיולי עם הא' והג' [האדון והגברת] שהם בגורן. הג' פרשץ נסעה בשבוע העבר לבירות לשאול בעצת הרופאים אודות מחלתה הפנימית. עוד נשים אחדות נסעו מהמושבה מפני החום ומהחפץ [מפני רצונן] לאכול ענבים בזכרון ובראש פינה.

בעברי את יבנאל אמרה לי הג' לוריה כי נגשה [הגישה] כתב פטורין להפקידות ולא תשוב שנית גלילה. חפצה היא לקבל משרה ביהודה. היא דרשה בשלומך. הא' שהם חושב לסגור את בית ספרו בימים האלה מפני מיעוט התלמידים וביבנאל יסגרו בראש חדש אלול. […]

היי בריאה שמחי וגילי […]

דוד.

תשובתה של אמא הגיעה מספר ימים לאחר מכן. היה זה עת חזרה ממסע של תנועת מכבי בבולגריה. המסע נערך בעריה המרכזיות של טורקיה, בעיקר בסלוניקי (שהיתה אז תחת שלטון טורקי) ובקושטא הבירה. היתה זו מעין הפגנה לאומית-ציונית. המשלחת נתקבלה בחום ואהדה על-ידי היהודים והטורקים כאחד. המסע נערך בתחילת החופש הגדול, ומשחזרה, הצטרפה אמא לבני משפחתה, שבילו בכפר נופש, מרחק עשר שעות נסיעה בכרכרה מהעיר.

להלן תעתיק דבריה של אמא שבגלויה:

פילופופול    ד' אלול תרס"ט       (21.8.1909)

שלום לך דוד!

זה כשני שבועות ששבתי מטיולי בטורקיה. כבר נשתעממתי לשבת בעיר בטל. כל בני משפחתי יצאו לנאות דשא. זה פעמים אחדות שלחו לקרוא גם לי. בתחילה סרבתי לנסוע אליהם, כי חפצתי יותר לנוח בבית. אך עתה בראותי שנמאס לי לשבת לבדי (כי גם הגב' אבדלה איננה בעיר) החלטתי ללכת גם אני אתם. היום בערב, אני נוסעת בעגלה. המרחק הוא כעשר שעות מהעיר. אם ימצא חן בעיני המקום אבלה שם עד פתיחת בית הספר. ואם לא, אשוב אחרי ימים אחדים. רציתי לכתוב למשפחת שהם. רק שאינני בטוחה אם לא נסעו לאיזה מקום להעביר את ימי החופש. אם נשארו במושבה דרוש בשלומם בעדי. השבה בריאה הגב' פרשץ מבירות? הודיעני אם השנה לא תנוח גם אתה איזה ימים. טוב תעשה אם תקח חפש ותנוח. אצלי אין כל חדש. אני בריאה ומטיילת כל ימי הפגרה.

שלום.

ח. בעלול.

 

ביום י"ב בכסלו תרס"ט, בסמוך להגיעו של אבא לכנרת, שולחת אמא גלויה ("כרטיס") לאבא ובו היא מתעניינת לדעת על תנאי החיים במקום החדש ועל העבודות המתבצעות שם.  עוד היא מתעניינת בענינים הפוליטיים והציוניים המתחדשים בארץ. כן מספרת היא לאבא על תנאי עבודתה שם כמורה ועל מזג האויר החורפי באירופה; וכך כתבה:

פילופופול    יב כסלו ת[רס"ט]

שלום דוד!

מה שלומך ושלום חבריך במקום מגוריכם החדש? היצאתם כבר לחרוש את שדותיכם, וכמה דונמים חושבים השנה לזרוע כל אחד מכם? הודיעני היש לכם מטבח משותף לאכילה, או כל אחד אוכל בפני עצמו? […]

ההיו כבר בגליל טבריה הבחירות לקונגרס התשיעי, מי הם הנבחרים? וכמה צירים הולכים מארץ ישראל? אצלנו היו שלשום הבחירות. הוחלט לשלוח מכל בולגריה חמישה צירים. במכתבי הקודמים הודעתיך על מספר שעות עבודת המורים בבית הספר, וכי בקשנו מאת הועד שיתן לנו הסכמתו לעבוד שלושים ושתים שעה כבשנה החולפת. בראשונה התנגד לזאת, אולם לבסוף הוכרח למלא בקשתנו. רק אני וג' עליזה נעבוד 33 שעה מחוסר מורים עברים, ויתר המורים יעבדו 32 שעה. […]

עד כה היו ימי סגריר כהחורף החזק בארצנו. אמנם אין אני אוהבת ביותר את החורף בחוץ לארץ.

היה שלום. חברתך ח. בעלול.

לא רק גלויות כתבו אמא ואבא זו לזה. בארבע שנות הפרידה, נשפכו נהרות של דיו גם באין-סוף מכתבים. להלן דוגמאות של אחדים מהם:

אני מתגוררת בבית דודי חרבי שמואל, הרב הראשי של העיר. מחוץ לשעות הלימודים, אני מתנדבת להוראת עברית לבני המשפחות העשירות והמתבוללות. עכשיו מכירים הצעירים האלה בשגיאות של אבותיהם. בְּבַגְרָם, חפצים הם לתקן את המעוות. מתלהבים הם ללמוד את השפה העברית ובקריאת ספרותנו ודברי ימי עמנו. הערב מצאתי מכתב מועד האגודה, המבקשני גם השנה, לחדש את שעורי העברית.

ומאחר שיש לה גירוי תמידי ודלקות כרוניות בגרונה, היא כותבת:

בקרתי אצל רופא שאמר לי – כל זמן שאעבוד בהוראה, הגרון לא יוכל להתרפא לגמרי.

בגלויה נוספת היא מתייחסת לבקור הרב הראשי של סופיה, שבא לבחון את התלמידים:

אני מחכה בכליון עיניים. בטח הוא ידרוש יותר מהמחלקות [הכיתות] הגבוהות והלא אלה נפלו בְּחֶלְקִי השנה. היום הלכנו שלוש מורות עם חמש מחלקות לקינומוגרף.* התוכנית היתה מעניינת מאד. הוצגה מלחמת דוד בגלית, שם היתה לתלמידים האפשרות לראות את המעשה הזה כמו חי. לא תוכל לתאר לעצמך איזה עונג שבעו התלמידים כשגלית נפל מתבוסס בדמיו.  אני יוצאת כל ערב. מדי פעם אני הולכת לשמוע נאומים, או לנשף ספרותי, שלוש פעמים בשבוע לתת שעורי עברית לחברי "אגודת יזרעאל". לעיתים עורכים "בני ברית" נשפים.

גולת הכותרת בתקופת היותה בחוץ-לארץ היתה השתתפותה במסע ההתעוררות הלאומי של תנועת "מכבי" בבולגריה, בקהילות היהודיות בערים הראשיות של הבלקן וטורקיה. מטיול זה היא שלחה מספר גלויות נלהבות:

אני רוצה לכתוב לך על קבלת הפנים הנהדרה שערכו לבואנו באדריאנופול. חיכו לבואנו המון רב מתושבי העיר. הם באו רגלי דרך של שעה וחצי, הרכבת עמדה כחצי שעה כבקשת הקאימקאם [המושל]. רב העדה חיבר שיר בעברית לבואנו. ברך את דרכנו גם את הקאימקאם ואחרי כן ציוה על התזמורת שתנגן לפנינו. בקהילה שמו דגש על החינוך היהודי לאומי הנושא פירות.

ביום כ"ט אדר התר"ע (1910) היא כותבת:

במוצאי שבת זה, היתה לי הזדמנות לבלות בעונג ובנעימות רבה: אגודת הצעירים הציגו את החיזיון "אברבנאל וגירוש יהדות ספרד". הערב היה כולו עברי. אל החיזיון באו כל האריסטוקרטיה ונכבדי העיר. גם התזמורת היא יהודית. הרווח הוקדש להלבשת ילדי בית-הספר העניים.

והיא מוסיפה וכותבת:

במוצאי שבת שעברה הייתי בתיאטרון. שיחקו את המלט של שיקספיר. את מכתבך קיבלתי ושמחתי מאד שהגשמים ירדו ימים אחדים. כאן יורד שלג.

דוד – טוב עשית בלכתך למלחמיה, לבלות שעות אחדות בין מכרינו וידידינו. עוד יותר שמחתי על אוכלך במטבח הפועלים, עתה יודעת אני שבשובך מהעבודה עיף, תמצא ארוחה חמה.

לקראת שובה ארצה, כאשר אבא כבר ישב ועבד בכנרת, היא כותבת בין השאר:

שמחתי מהחשבון אשר נתת לי וההוצאה, מזה נוכחתי עד כמה מצבנו האקונומי טוב, הודות רק לדעתך לנהל את העבודה בישוב דעת ובמחשבה תחילה. אחרי שהוצאת כסף לכל הדברים הנחוצים: לעבודה ולכלי עבודה, עוד נשאר בידך כסף להתפרנס ולא נשארת חייב. יקירי – בנוגע לחדר להשכיר, עשה כטוב בעיניך. אך טוב תעשה להגיד להם מראש, שאותו אתה משכיר עד בואנו בברית הנישואים. טוב עשית בהזמינך מיטה טובה וכסאות, כי די התגלגלת. היש לך מצע, כסת ושׂמיכה חמה?

אני מפסיקה את דברי באמצי אותך, ידידי, עמוק אל לבי המלא געגועים עזים מלאי אהבה.   – היה בריא ושמח. דרוש בשלום מכרינו וידידינו.

אכן הוא דרש בשלום המכרים והידידים. בגלויה חוזרת הוא כותב:

ביום השבת הייתי במלחמיה, הרצנשטיין נשארה על מקומה בתור רוקחת וחובשת. אחדים מהפועלים מצאתי חולים וביניהם אביגדור [משנת 1912 הוא שכן של משפחתנו]. הילדים שמחים שבקרוב תשובי. גברת פרשץ, היא כל כך מתגעגעת, רואים בה עד כמה היא קשורה אליך. גברת שוהם שבה מבירות במקום שהתרפאה משך חודש ימים. אחרי מלחמה בין הפקידות והאכרים בחרו בצ'רנחובסקי [אחיו של הסופר] לרופא.

אני מטפל בגן הירק שלי, שם זרעתי בצלים ותפוחי אדמה ואוסיף לזרוע ירקות שונים ופרחים ולשתול משתלה מעצי זית.

חנה – כתבי לי מה את חושבת יקירתי? בקשתיני במכתבך לא לרכב בימי השבתות – הן דעתנו היא כי יום השבת נבראה למנוחה, עונג וטיולים, ומבינים אנו אותו מהצד הסוציאלי ולא מהצד הדתי, אך אין בינינו אנשים כאלה ולטבריה אין אנו מגיעים…

*

אבא נהג לחתום את מכתביו לאמא, בכינוי, "דָּוִידֵךְ", לאמור: "דָּוִד שלך". צרור המכתבים הבא, נכתב על-ידו כשהיה כבר במושבה כנרת. דופק החיים במושבה נשמע בהם היטב:

[קטע ממכתב מתאריך לא ידוע, סמוך מאד להגעתו למושבה]:

בפארמה* עובדים כ-15 פועלים תמידיים [קבועים]. גם אצלנו עובדים פועלים אחדים, כמו אצל ברז'ינסקי, צ'יזיק ושאולוב, עובדים פועלים תמידיים. אצלי עובדים רק ספרדים מטבריה. שמח אני מאד שיהודי טבריה מתרגלים לאט לאט לעבודה.

קבלי נשיקות מדוידך.

*

ט"ו אדר ב תר"ע

ימי הפורים עברו עלינו בחגיגה, בהשתתפותנו ביחד עם הפועלים. חפצנו לסדר טיול נהדר מסביב לכנרת, אך לא יצא אל הפועל מפני הגשמים הרבים שהתחדשו. הגשמים העירו רגשות שמחה בלב אכרי הגליל – כי שנה  רבת גשמים שכזאת עוד לא היתה ומקווים לשנה פוריה.

דרישת שלום לך חנה מהכנרת ומהסביבה המכוסה ירק.

היי שלום חנה. שלך – דוידך.

 

*

י"ז סיון תר"ע

היום גמרתי עד הצהרים את הובלת התבואה, חוץ מאדמת הקרק, ששם זרענו ביחד עם ליבוביטש. התיאשנו מהתבואה הזאת, במקום הזה גנבו הערבים משבט הדלייקים חיטה, מפני שפה קצרנו לבסוף.

ביום א' באתי לטבריה לקנות מורג לדישה. בקרוב אדוש את הגורן. מצב רוחי וגופי טוב.

היי שמחה כחפץ דוידך.

*

בדצמבר 1910 הסתיימה בניית בתי האכרים במושבה. מתחיל אבא לסדר את ביתם המשותף לקראת שובה של אמא. על כך הוא מספר לה במכתביו:

כ"ח כסלו תרע"א

כל השבוע לא כתבתי מסיבת ריצוף הבית. עתה הכל נגמר. החדר קיבל צורה יפה מאד. בעוד ימים אחדים אסדר נשף, הוא ישא את חותמו של נשף חנוכה. אני מקוה שהכל יעלה בטוב. הנשף צריך להצטיין מכל הנשפים שלנו.

*

ז' ניסן תרע"א

הבית נעים מאד נקי ומסודר. חברה רבה באה ומבקרת בביתנו. אחרי שהלכה הקבוצה אל חלקת ההשקאה, במקום מוצא הירדן מהכנרת, באה קבוצה שניה, מהקבוצה שלא נתקבלו בחזרה לחוה* והתישבו באורווה, מקום שהכנתי לפועלים והם סדרו עצמם בטוב ובנקיון, שלא מצוי אצל הפועלים בדרך כלל.

*

בעלת עניין מיוחד היא הגלויה הבאה: משך שנים רבות חשבו אנשי המושבה כי החובש הראשון של המושבה היה יעקב חפץ. והנה, מגלויה זו אנו למדים שלפני חפץ היתה חובשת בשם נעמי שפירא, ששרתה במושבה משך שנה אחת – 1911-1912. לקראת חגיגות שמונים שנה למושבה כנרת, הגיע לידינו צרור ובו עשרות מכתבים שכתבה שפירא לבני משפחתה. באחד מהם היא מזכירה את מקרה נשיכת הסוס עליו מספר אבא בגלויה הבאה:

ז' אייר תרע"א    (5.5.1911)

שלום רב לך חנה!

עת הקציר כבר החל בכנרת. באה המכונה שקנינו, אך עוד לא גמרנוה לסדרה. מחר נצא לקציר שעורה. הפול כבר הבאתי אל הגורן. השבוע קרה לי מקרה, סוס אחד נשך לי את היד ועשה לי פצע בזרועי. אך תודה לרוקחת שעשתה לי חבושת וכבר הוטבה היד. בטלתי ימים אחדים, שלא יכולתי לעבד. אך כעת איני חש כאב ועובד כבר.

אין חדש חנה. בריא אני, בגינה  הכל צמח בטוב, העצים גדלים והשושנים פורחים.

             קבלי ברכתי חנה. מדוידך.

ימי שהותה של אמא בחוץ-לארץ קרבים אל סיומם. היא מתארת לאבא במכתביה את ההכנות שהיא עושה לקראת שובה ארצה. צפייתה לקראת הפגישה והאיחוד המחודש עם אבא, הולכת וגואה:

שבת ט"ו סיון התרע"א   (11.6.1911)

דוד שלום רב לך, היום הולכת אני אל הקונסול, להוציא תעודת מסע. קרב יום הנסיעה, רק ימים אחדים נשארו למען התראות. ומה מאושרים נהיה, חשה אני בכך כי לא יכולה לשאת את שמחתי הגדולה מרוב התרגשות. האמן כי גם עתה אינני מאמינה שנוסעת אני אל מולדתי ואתראה עם כל מחמדי-יקירי בהקיץ ולא בחלום. בעוד שבוע ימים עולה אני לרכבת לנסוע לקונסטנטינופול.

גלויה זו שהיא האחרונה מבולגריה, חותמת ארבע שנות שהותה של אמא שם. על כן מובנת ההתרגשות הגולשת משורותיה, כהקדמה למפגש סוער ופורק געגועים שהתקיים בנמל יפו, ביום י"ח תמוז תרע"א – הרביעי ביולי 1911. אז נפגשה אמא עם הוריה, סבתה, אחיה ואחיותיה וכמובן עם אבא. היה זה בעיצומם של ימי הקציר והדיש במושבה.

קול ששון וקול שמחה – קול חתן וקול כלה

ביומיים שאבא התארח בבית המשפחה, סוכם מועד החתונה – לקראת

חג הסוכות, אחרי גמר אסיף התבואה והדיש ולקראת עונה חקלאית חדשה

שמונה שנים עברו מאז נתקה אמא מבית הוריה, שמונה שנים של מאבק קיומי, מחלות ואסונות שעברו על המשפחה. עתה שבה אמא והתאחדה עם בני משפחתה שנשארו כאן בארץ. האיחוד עם אבא ובואם בברית הנישואין, אלה התרחשו מעט מאוחר יותר, מאחר שאבא היה בעיצומה של עונה חקלאית בוערת – עונת הקציר והדיש. אבא התארח בבית משפחתה של אמא וביומיים בהם שהה בביתם, סוכם מועד החתונה – לקראת חג הסוכות, אחרי גמר אסיף התבואה והדיש ולקראת עונה חקלאית חדשה. ארבעת חדשי ההמתנה, עד לנישואין, היו שוב חודשים של "קשר אויר" – קשר של גלויות ומכתבים שחלקם מובאים בזה.

'כנרת' כח תמוז תרע"א (24.7.1911)

שלום לך חנה!

בקרתי את סג'רה ביום השבת. הלכתי ערב שבת עם חברה שנסעה בעגלה. היבול השנה רע מאד בסג'רה. מצב האריסים שם דחוק מאד. אך בכל זאת, למרות המקרים שעברו על המושבה הזאת, אין פוגשים פה רוח נדכה [נכאָה] כפי התנאים, אך תקוה רבה לימים טובים. נכר שהאנשים האלה ממלאים חובתם בתור חלוצים טובים המסתפקים במועט, וכולם שפגשתי פה עפ"י רוב שמחים. כזה גם מצב יוסף שפירה [שפירא] דחוק מאד. והגורן קטן מאד מסיבות שונות. אך חייהם המשפחתיים אידיאליים. והג' שפירה* אמרה לי שהסתגלה לחיים, וידעת לסדר צרכי ביתה בסכום קטן מאד. יודע אני שקשה מצבם. [ויחד ?] עם זה מתפלא על הרוח המצוין שעודנו שורר פה. כלל לא ידעתי שלפני חדשים אחדים חלתה הג' שפירה, שבועות אחדים, והפילה המסכנה. אך מצב בריאותה כעת טוב מאד. בבית ובחצר שורר אצלם סדר ורוח אידיאלי, שבזה לכל הפחות מצאתי ניחומים טובים. הם דרשו בשלומך. שלום לך מדודך.

בכ"ו באב כותב אבא:

מה זה? החלום חלמתי? או באמת פניך חזיתי, דברנו והתענגנו יחד? או רק מקסם שוא חזיתי, חלום חולף, יקירה! – מזה ימים לא קבלתי ממך כלום. יודע מצבך הקשה, ועד כמה הנך טרודה ולפעמים אי אפשר לכתוב. – אך יקירה, בכרטיס, הודיעיני מה נשמע אצלך. לפעמים עוברים עלי רגעים קשים מאד. סבלנותי מתפקעת באותם רגעים ועוד מעט ומחליט לנסע ליפו – המצב לא נותן לי, קשה לעזוב הכל…

במועד המתקרב ליום הנישואין מתלוננת אמא על קשר המכתבים שנותק מצדו. על כך הוא משיב בגלויה מיום כ"ה אלול:

מתפלא אני ומצטער על שאין לך מכתב ממני. שלחתי מכתבים אחדים, מהם מכתב על-ידי נערה מיפו ושמה דרה – אך עדיין לא מסרה לך, תשאלי אודותיה בקלוב [מועדון] הפועלים. כן שלחתי מכתב על-ידי פועל שעבד אצלנו והוא בטח יותר דיקן.

בהמשך הגלויה הוא מתיחס לנסיעתו המתוכננת אליה לקראת החתונה:

חושב אני לעזוב את כנרת ביום השישי ז' תשרי, באוניה ליפו, באם תקשה הנסיעה בעגלה או ברכיבה בגלל ההסגר*.

על גלויה זו משיבה לו אמא בגלוית ברכה לשנה-טובה:

דוד חביבי! מה נעים לי הפעם לברכך מקרוב, מהרי יהודה, בשנה טובה ונעימה. נקוה שהשג נשיג גם יתר משאלות לבנו, כאשר חלק מחלומותינו היפים יתגשמו והשנה הבאה לקראתנו, תאסוף אותנו לפינה הקדושה לה שאפנו משך כמה שנים. נדע לחיות בה, לשמוח ולשפר את חיינו.

חתום: חֲנַתְךָ.

 

---

---

 

תגיות: היה זה או חלמתי חלום, סאו תוכן, ספרות ישראלית