"היה זה או חלמתי חלום" מאת שמואל (מוליק) יזרעאלי, פרק ט' – מכתבי שפירא
מכתבי נעמי שפירא
בשנים הראשונות להיווסדן, נעזרו כנרת ודגניה בשירות הרפואי של בית-המרקחת במושבה מלחמיה. עם השלמת בנייתו של בית-מרקחת בכנרת בשנת 1911, התקבלה לעבודה בו כחובשת, נעמי שפירא בת זכרון-יעקב. היה זה בהתאם להמלצתו של הד"ר הלל יפה, שאת מלאכת החובשוּת למדה שפירא בבית-החולים אותו יסד. שפירא היתה בתו של מורה בכיר בבית-הספר בזכרון-יעקב, ובנה – עמוס חכם – היה חתן התנ"ך הראשון בישראל ואח"כ נהיה לפרשן מלומד וידוע של התנ"ך. מאחר שבבית-המרקחת במושבה, היו עתידים לקבל עזרה רפואית גם אנשי החווה, אי-לכך נחתם כתב החוזה עם נעמי שפירא, על ידי יוסף צייטלין ודוד יזרעאלי כנציגי ועד המושבה, ועל ידי מר יואל גוּלְדֶה כפקיד המיצג את החווה*. מובא בזה צילום העותק המקורי של ההסכם שנתחם בין שני הצדדים:
בין שני הצדדים הח"מ: מרת נעמי שפירה, רוקחת וחובשת מצד אחד, ופקידות החוה וועד המושבה "כנרת" מצד שני.
מרת נעמי שפירה מקבלת עליה את שמירת הבריאות של "כנרת", תחת השגחת הרופא שטר חוזה
שיְקֻבָּל לגליל ההוא,* או תחת עצותיו והדרכתו של אחד הרופאים המומחים שבא"י. ומחֻייבת היא לענות חִנם לכל העִבְרִים תושבי המושבה והחוה "כנרת" ופועליהם ופועלי אוּם-דְז'וּנִי.** לעסוק ברפואתם ולבקר את החולים שנפלו למשכב, ככל חובות רוקחת וחובשת, ואם יקשה עליה ללכת ברגל מותר לה לדרש בהמה לרכיבה ואיש ללוותה בדרך אם יִרְחַק המקום.
פקידות החוה וועד המושבה מתחייבים למסור לידיה כל חֹדֶש וחֹדש משכורת של מאה פרנק בעד עמלה ועבודתה, מלבד הוצאות בית המרקחת והשָׁרָת שהן מוטלות על הפקידות והועד הנ"ל ולתת לה מעון הגון עם רהיטים ומכשירים ומאור חִנם כל ימי מִשׂרָתָהּ. וכל ההוצאות שהיא מוציאה בידיעת הפקידות והועד הנ"ל לנסיעות עד בואה לשבת ב"כנרת" תושבנה לה בשלמות ע"י הנ"ל.
כחו של שטר חוזה זה יפה עד ר"ח [ראש חודש] ניסן תרע"ב הבא וכל אחד משני הצדדים הרוצה לשנות דבר או לבטל את החוזה ככלות השנה, עליו להודיע זאת לצד שכנגד לא יאחר מסוף חדש שבט תרע"ב. ואם לא באה שום ידיעה או ערעור על חוזה זה עד אז, נשאר שטר חוזה זה בתקפו גם לשנה שלאחריה.
ע"ז [על-זה] חתמנו פה, זכרון-יעקב, חתמנו פה כנרת … ניסן תרע"א
ביום א ניסן תרע"א פקיד החוה כנרת י. גוּלדֶה
נעמי שפירה. ועד המושבה כנרת יוסף ציטלין
ד. יזרעאלי.
משך שנים רבות לא ידענו, בני הדור השני והשלישי למושבה, על קיומה של החובשת הראשונה נעמי שפירא. סבורים היינו שיעקב חפץ, שהמשיך את עבודתו כחובש מעבר לגיל הפנסיה, הוא שהיה החובש הראשון במושבה. לקראת שנת השמונים ליסוד המושבה, עם הקמת מוזיאון וארכיון הישוב, הגיע לידינו "אוצר": עשרות מכתבים, אותם כתבה ושלחה החובשת נעמי שפירא מכנרת להוריה בזכרון. מכתביה אלה, אופן כתיבתם ותוכנם, הם נכס חשוב למושבה. מהם אנו לומדים וחשים את "דופק החיים", מכל שהתרחש בכנרת ובמרחב הגליל, במהלך השנים 1911-1912.
** הם אנשים קבוצת דגניה א'.
* יואל גולדה מונה למנהל זמני של חוות-כנרת, אחרי שמנהלה הראשון, ברמן, פוטר בעקבות השביתה של פברואר 1911.